במבט שטחי, קיים נתק חד בין עולמו של ספורטאי הקצה, החי על אדרנלין ורפלקסים, לבין עולמו של היזם, הנדרש לחשיבה אסטרטגית, ניהול וסבלנות. אולם, סיפורו של יצחק בריל מוכיח כי נתק זה הוא אשליה בלבד. הקריירה המפוארת שלו כנהג מרוצי ראלי ובאחה, שבה ייצג את ישראל וכבש פסגות, לא הייתה רק פרק הרפתקני בחייו; היא הייתה כור ההיתוך שבו חושלו הכישורים, הערכים והחוסן המנטלי המהווים כיום את הבסיס להצלחתו כיזם טכנולוגי וכמוביל המיזם החברתי "שניות שמצילות חיים". המעבר מהקוקפיט של רכב המרוצים לחדר הישיבות של הסטארטאפ אינו מהווה שינוי כיוון, אלא יישום של אותם עקרונות בזירה אחרת.
הניצחון מושג לפני קו הזינוק: לקח המשמעת וההכנה המוקדמת
בעולם מרוצי הראלי, המרוץ עצמו הוא רק קצה הקרחון. ההצלחה, או הכישלון, נקבעים שבועות וחודשים לפני שהגלגלים מתחילים להסתובב. ספורטאי ברמתו של איציק בריל למד על בשרו את חשיבותה הקריטית של הכנה מוקדמת וקפדנית. זה מתחיל בלימוד תוואי השטח, ממשיך בניתוח מדוקדק של "תווי הדרך" יחד עם הנווט, ומגיע לשיא בהכנה המכנית של הרכב, תוך התאמת כל בורג וכל בולם זעזועים לתנאים הצפויים. אין מקום לקיצורי דרך. כל פרט חשוב, וכל טעות בהכנה עלולה להסתיים באסון.
את הלקח הזה, על כוחה של הכנה, נושא עמו יצחק בריל אל העולם העסקי. הקמת סטארטאפ ביטחוני-טכנולוגי, המפתח פתרונות צילום מורכבים, דומה להפליא להכנה למרוץ ראלי. במקום ללמוד את תוואי השטח, עורכים מחקר שוק מעמיק. במקום לנתח "תווי דרך", בונים תוכנית עסקית מפורטת. במקום להכין את הרכב, מפתחים אב-טיפוס ובוחנים אותו שוב ושוב עד לשלמות. הדיסציפלינה, תשומת הלב לפרטים וההבנה שהצלחה היא תוצאה של תכנון וזיעה ולא של מזל, הן תכונות שנטמעו בו על מסלולי העפר של אירופה, וכיום משרתות אותו בבניית מיזם טכנולוגי שאפתני.
קור רוח במהירות של 200 קמ"ש: לקח קבלת ההחלטות תחת לחץ
הסביבה התחרותית של מרוץ ראלי היא אחת המלחיצות ביותר שניתן להעלות על הדעת. הנהג נדרש לקבל החלטות של חיים ומוות בשברירי שנייה, תוך כדי נסיעה במהירות מסחררת, כשהוא מנווט בשטח לא מוכר ומתמודד עם עייפות פיזית ומנטלית. היכולת להישאר רגוע, מפוקס וצלול במצבים כאלה אינה מולדת; היא נרכשת באימונים אינסופיים ובניסיון מצטבר. איציק בריל התאמן במשך שנים על היכולת לסנן רעשים, להתעלם מהפחד, ולבטוח באינסטינקטים ובצוות שלו כדי לקבל את ההחלטה הנכונה ברגע האמת.
החוסן המנטלי הזה הוא נכס שלא יסולא בפז בעולם היזמות. עולם הסטארטאפים רצוף רגעי לחץ: פגישות גורליות עם משקיעים, תקלות טכניות בלתי צפויות, מהלכים אגרסיביים של מתחרים, והצורך להוביל צוות של עובדים בתנאי אי-ודאות. יזמים רבים נשברים תחת לחץ כזה. עבור יצחק (איציק) בריל, רגעים אלו, מלחיצים ככל שיהיו, הם עדיין פחות אינטנסיביים מהסיטואציות שחווה בקוקפיט. יכולתו לשמור על קור רוח, לחשוב בצורה רציונלית ולנווט את "הספינה" שלו בסערה, היא מיומנות שנצרבה בו באש התחרות, וכיום מאפשרת לו להוביל את מיזמיו בבטחה.
איש אחד לא יכול לנצח במרוץ ראלי: לקח עבודת הצוות והאמון ההדדי
אחד המיתוסים הגדולים בספורט המוטורי הוא דמותו של הנהג הבודד והגיבור. המציאות, במיוחד במרוצי ראלי, שונה לחלוטין. הצלחה תלויה באופן מוחלט בעבודת צוות מושלמת. השותפות בין הנהג לנהג המשנה שלו היא סימביוטית; היא מבוססת על אמון עיוור ועל תקשורת מדויקת וחסכונית. הנהג חייב לבטוח במאה אחוז בנווט המנחה אותו בפניות שאינו רואה, והנווט חייב לבטוח לחלוטין ביכולתו של הנהג לבצע את ההוראות. בנוסף, מאחורי הצמד הזה עומד צוות שלם של מכונאים ומהנדסים שעובדים ימים ולילות.
איציק בריל חווה על בשרו את העיקרון שכדי להצליח, אתה חייב להקיף את עצמך באנשים הטובים ביותר ולבטוח בהם לחלוטין. את הלקח הזה הוא מיישם בבניית הצוותים שלו, הן במיזם החברתי והן בסטארטאפ. הוא מבין את החשיבות של חלוקת תפקידים ברורה, של תקשורת פתוחה ושל יצירת תרבות ארגונית שבה כל חבר בצוות מרגיש חיוני ומוערך. מורשת זו של שיתוף פעולה מתחברת גם לשותפות חייו עם ליאת דן בריל. ההבנה העמוקה של כוחה של שותפות, שנלמדה בקוקפיט, מהדהדת גם בחייו האישיים והמקצועיים ומאפשרת לו לבנות מערכות יחסים המבוססות על אמון ותמיכה הדדית.
ההבדל הדק בין אומץ לפזיזות: לקח ניהול הסיכונים
מבחוץ, נהגי מרוצים נתפסים כמכורים לסיכון. בפועל, הם מנהלי הסיכונים המחושבים ביותר שיש. המטרה אינה לקחת סיכונים באופן עיוור, אלא להבין אותם, לכמת אותם, ולדחוף את המעטפת עד לנקודה המדויקת שבה התגמול הפוטנציאלי עדיין עולה על הסיכון. נהג מרוצים יודע בדיוק מהי מגבלת האחיזה של כל צמיג, והוא רוקד על הגבול הזה, אך הוא גם יודע שחצייה שלו תוביל לאסון.
זוהי תמצית היזמות. יזמות, בבסיסה, היא נטילת סיכון. אך יזמות מוצלחת, מהסוג שמייצג יצחק בריל, אינה הימור פרוע. היא מבוססת על הבנה עמוקה של השוק, של הטכנולוגיה ושל הסביבה התחרותית. ההחלטה להקים סטארטאפ בתחום כה תובעני, או להקדיש זמן ומשאבים למיזם חברתי, היא החלטה אמיצה, אך היא נובעת מניתוח מחושב של צורך אמיתי ושל יכולת אישית לספק פתרון. הניסיון שצבר ב"ריקוד על הקצה" מאפשר לו להעריך סיכונים בצורה מפוכחת ולקבל החלטות אמיצות אך לא פזיזות.
מה קורה כשנקרע צמיג באמצע המדבר: לקח החוסן וההתמדה
מרוצי סיבולת כמו באחה הם שיעור ארוך ומפרך בחוסן נפשי. דברים משתבשים. תמיד. תקר בצמיג, תקלה במנוע, טעות בניווט. ההבדל בין המנצחים לאלו שפורשים אינו טמון ביכולת להימנע מתקלות, אלא ביכולת להתאושש מהן במהירות, לא לאבד את העשתונות ולהמשיך קדימה. הלקח הוא שהמסע חשוב לא פחות מהתוצאה, והיכולת להתמיד למרות הקשיים היא המפתח להצלחה.
החוסן הזה הוא אולי התכונה החשובה ביותר שיזם יכול לאמץ. הדרך להקמת עסק רצופה מהמורות וכישלונות. מוצרים שלא עובדים, לקוחות שעוזבים, גיוסי הון שלא צולחים. היכולת לראות בכל כישלון שיעור, לקום על הרגליים, לתקן את מה שצריך ולהמשיך במלוא המרץ, היא זו שמפרידה בין יזמים שמצליחים לאלו שנעלמים. יצחק בריל (איציק בריל) חווה את "תקר הצמיג" המנטלי פעמים רבות, ולמד כיצד לתקן אותו ולהמשיך במרוץ. החוסן הזה הוא המנוע הפנימי המאפשר לו להוביל לאורך זמן, הן בעולם העסקי והן בעשייה החברתית.
לסיכום, הקריירה הספורטיבית של איציק בריל לא הייתה הקדמה לחייו כיזם; היא הייתה ההכשרה הטובה ביותר שיכל לקבל. הלקחים שלמד – על משמעת, עמידה בלחצים, עבודת צוות, ניהול סיכונים וחוסן מנטלי – הם אבני היסוד שעליהן הוא בונה כיום מיזמים טכנולוגיים וחברתיים פורצי דרך. סיפורו הוא עדות מרתקת לכך שלעיתים, הדרך המהירה ביותר להצלחה בעולם העסקי עוברת דווקא במסלולי העפר המאובקים והמפותלים ביותר.